הארץ 30.4 עקיבא אלדר

בסוף השבוע שעבר, בעקבות דו"ח מבקר המדינה על מרכז ההשקעות, אמר אהוד אולמרט, כי איבד את אמונו בשופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, וביקש מהציבור להתעלם מממצאי המבקר בנוגע לחשדות נגדו בתחום טוהר המידות. מה יאמר היום ראש הממשלה בעקבות פרסום דו"ח הוועדה לבדיקת מחדלי מלחמת לבנון השנייה? שהוא איבד את אמונו בשופט בדימוס ד"ר אליהו וינוגרד ובפרופסורים והאלופים שלצדו? אילו לא היה אולמרט פוליטיקאי קטן, הוא היה הולך היום הביתה וחוסך לנו את עצרות המחאה ואת הראיונות עם מוטי אשכנזי.

גם אם סיעת קדימה תתייצב כאיש אחד לימינו - אולמרט חייב ללכת. אפילו תבלע מפלגת העבודה את צפרדע דו"ח וינוגרד וישראל ביתנו תחליט להתאבד פוליטית אתה ביחד - לאולמרט אסור להישאר בלשכת ראש הממשלה. הוא איבד את אמון הציבור - מכשיר, שבלעדיו שום מנהיג במשטר דמוקרטי אינו יכול למלא את תפקידו. על אחת כמה וכמה לא מנהיג הנדרש לקבל החלטות בעניינים של חיים ומוות. עם שלושה אחוזי תמיכה, עוד לפני פרסום הדו"ח, אי אפשר להוביל חיילים למלחמה. עם מפלגה וקואליציה שאינן מייצגות את רצון בוחריהן אי אפשר להוציא את ישראל מהשטחים תמורת שלום עם חברות הליגה הערבית.

אולמרט צריך ללכת, אף שהתפקוד הלקוי שלו בעימות בצפון לא היה גרוע יותר מתפקודם של ראשי ממשלה אחרים: מלחמת לבנון השנייה נמשכה חמישה שבועות ונהרגו בה 163 ישראלים. לעומת זאת, מלחמת לבנון הראשונה, בהנהגתו של מנחם בגין, הסתיימה כעבור 18 שנה והיו בה 1,216 קורבנות. אהוד ברק ברח מהדרום הפרוע בלא החלטה של מועצת הביטחון להכניס לשם את צבא לבנון בלוויית כוח בינלאומי. אריאל שרון העלים עין במשך חמש שנים מהתחמשות חיזבאללה בטילים שבכוחם לאיים על חיפה וחדרה. אילו מונתה ועדת חקירה לבדיקת התנהלות ממשלות ישראל בזירת האינתיפאדה, שבשש שנים וחצי נהרגו בה יותר מ-1,100 ישראלים - אולמרט לא היה הכוכב הראשי של הדו"ח.

הליקויים שהתגלו במלחמת לבנון הראשונה והשנייה ובתקופה שביניהן מזכירים במידה מפחידה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים. אופן קבלת ההחלטות ביחס לאיתותי השלום ואיומי המלחמה מצד סוריה, והמדיניות הרצויה לנוכח יוזמת השלום הערבית, ממחישים את הדברים שכתב פרופ' יחזקאל דרור, חבר ועדת וינוגרד, בספרו החדש: "העיקרון של ראייה ארוכת-טווח נוגד במידה רבה את תרבות הממשל בארץ, הנוטה ברוב התחומים לחשוב קדימה צעד אחד או שניים לכל היותר. גם ארצות אחרות מקדישות הרבה יותר מחשבה לתכנון השלבים הראשונים של תהליך מאשר לשלב הסיום".

זמן קצר לפי שהזדמן לו ללמוד מקרוב, שהדרג המדיני לא למד מאומה מלקחי מלחמות העבר, כתב חתן פרס ישראל למדעי המדינה, כי "העולם מלא דוגמאות היסטוריות ועכשוויות לכישלונות חרוצים הנובעים מכך. אולם ישראל לא יכולה להרשות לעצמה טמטום כזה. חשיבה המוגבלת לצעד אחד או שניים קדימה היא טעות חמורה מאוד. אסטרטגיה-רבתי צריכה לחשוב במושגים של תהליכים היסטוריים הנמשכים לעתיד הרחוק..."

חשוב להזכיר, כי תפקידה המרכזי של ועדת וינוגרד, כמו של ועדת אגרנט לחקר מחדלי מלחמת יום הכיפורים, או ועדת אור לחקירת אירועי אוקטובר 2000, הוא בראש ובראשונה לצמצם את הסכנה של הישנות הכישלונות והמחדלים של העימות הקודם. ההרגל הציבורי הנפסד להתמקד בגופם של מנהיגים שכשלו על חשבון העיסוק בגופם של עניינים מסיח את הדעת מהממצאים החשובים באמת ומההמלצות המהותיות של ועדות חקירה. יש לקוות, כי בלכתו הביתה יצווה אולמרט לדו"ח ועדת וינוגרד חיים ארוכים וטובים יותר מהדו"חות המתים של קודמותיה. תהיה זו תרומתו הצנועה למניעת המחדל של מלחמת לבנון השלישית.